הנבחרת

בפרק "הדרך אל האושר" סיפרתי לכם על הכנס בו השתתפתי. לא תיארתי לעצמי שכותרת הכנס תהיה המסע שאליו יצאתי. בכנס הייתה איתי חברה טובה, קולגה לעבודה, בשם לירון. מסתבר שהתכנים בכנס היו מאד קרובים לליבה, שכן היא הייתה בעיצומו של תהליך אישי שהיא עברה. היא ובעלה הצטרפו ל"נבחרת". מעין סדנת העצמה של אלון אולמן.
אלון הוא מנטור שעוזר לאנשים לפרוץ גבולות. עבור לירון ובעלה הסדנא הייתה מלאה עוצמות, משנה חיים ברמה של "תעביר את זה הלאה".
היא לקחה את הרעיון של הנבחרת לפן המקצועי, ויצאה ביוזמה חינוכית: "העצמה אישית ומקצועית למורות".
כבר בכנס ההוא היא סיפרה לי שהיא מעוניינת לצרף אותי לנבחרת. מובן שהסכמתי. נשמע לי כל-כך מעניין ומסקרן, שכבר לא יכולתי לחכות שזה יתחיל.
כעבור חודשיים בערך, התחלנו.
הכניסה לנבחרת הייתה הצעידה למסע.
התכנים שקיבלנו היו מעוררי מחשבה, תכנים "שוברי פרדיגמות" ואמונות, מעוררים לעשייה פנימית, מניעים קדימה ולחשיבה "מחוץ לקופסא".
"הנבחרת" שלנו הורכבה מקבוצה קטנה של מורות. במהלך המפגשים נוצרה אווירת שיתוף, הקשבה ובעיקר עזרה.
עזרנו אחת לשנייה בחשיבה, בהעלאת תובנות ובהסתכלות מעט שונה על דברים. אין ערך לסיעור מוחין הזה בינינו, שהיה משמעותי מאד ושינה לכל אחת מאיתנו משהו בחשיבה ומכאם הוביל לשינויים משמעותיים גם בחיים.
עבורי, מורה במערכת החינוך, שמשתלמת כבר 14 שנה בהשתלמויות, שרובן רק לשם צבירת גמול תפקיד, הייתה זאת ההשתלמות המשמעותית ביותר עבורי. השתלמות שחיכיתי לה, הלכה איתי הביתה בחשיבה, בהתבוננות וברצון עז לדעת עוד ועוד.
כאן בדיוק המקום להודות לחברתי לירון שפתחה בפניי חלון לעולם שבו ניתן לפרוץ גבולות.
ולמה רק חלון? כי הייתה זאת "טעימה". מאז נפתחו לי עוד כמה חלונות, עד שבסופו של דבר נפתחה גם הדלת ועפה גפ התקרה. כן, התקרה. אותה תקרת זכוכית שהייתה מעליי שנים.
איך זה קרה? מי אלה שפתחו לי חלונות נוספים? דלת? איך עפה התקרה? המשך בפרקים הבאים.